החלטה בתיק ע"מ 1612/13

העורר נעצר ביום 26.5.13. במהלך מעצרו נחבל. במסגרת חקירתו כבר מסר העורר אמרה משטרתית אחת, בה נחקר בחשד לביצוע הפרות סדר. בחקירה זו הודה בהשתתפות באירוע של יידוי אבנים.

ביום 28.5.13 התבקשה הארכת מעצרו של העורר ב-14 ימים נוספים לצרכי חקירה. בית משפט קמא דן בבקשה, וקיבלה באופן חלקי, תוך שהוא מורה על הארכת המעצר ב-8 ימים.

בערר שלפניי נטען כי בית משפט קמא שגה עת הורה על המשך המעצר. לטעמו של הסניגור, שגיאה אחת נעוצה בקבלת ההחלטה בהעדר חוות דעת רפואית בנוגע למצבו של העורר, שהגיע חבול לחקירתו, והשנייה נובעת מכך שכאשר מדובר בחקירה שמטרתה בדיקת חשדות לביצוע עבירות הפרת סדר, אין הצדקה לתקופת חקירה משמעותית כפי שנקבעה במקרה דנן. עוד הלין הסניגור על כך שהוצא צו מניעת מפגש בינו לבין מרשו, כאשר החשד בעניינו הינו פעוט ערך במהותו.

התביעה הצבאית השיבה כי בעניינו של העורר קיימת עילת מעצר מובהקת, ותקופת המעצר שנקבעה נבעה מצרכי חקירה נדרשים. התביעה הוסיפה, בעקבות הערתי בעניין, כי העורר אינו נחקר אך ורק בשל חשדות לביצוע הפרות סדר, אלא גם בגין חשד לפעילות במסגרת ארגון החמאס. בנסיבות אלה, ביקשה התביעה לדחות את הערר.

יש לומר כי לנוכח צו מניעת המפגש בין העורר לסניגורו, הוכנס העורר לאולם בית המשפט לאחר שסניגורו טען בעניינו, הוסברה לו מהות ההליך, שמו של סניגורו (אותו העורר לא זכר) וניתנה לו האפשרות לומר דברים, אולם הוא בחר שלא להוסיף דבר. כבר עתה אעיר כי על פניו, נראה כי מצבו של העורר טוב, ולא הבחנתי בקושי מיוחד או מצוקה יוצאת דופן, עד כמה שניתן להתרשם במבט שאינו מעמיק.

בנוסף הוצג לי דו"ח רופא הכלא, ממנו עולה כי העורר נבדק בבית חולים על ידי רופאים מומחים בתחומי הכירורגיה, נוירוכירורגיה ואורטופדיה, וכל שנקבע הוא כי הוא זקוק לטיפול תרופתי נגד כאבים ולמעקב.

התביעה הציגה לעיוני את דו"ח המידע החסוי שהוגש לבית משפט קמא כמו גם דו"ח מידע חסוי עדכני. מדו"חות אלה עולה כי גורמי החקירה פועלים באופן נמרץ על מנת לברר את החשדות נגד העורר. כאמור, חשדות אלה אינם רק בתחום הפרות הסדר, אלא מתייחסים גם למעורבות במסגרת ארגון החמאס. עוד יש לומר כי מפורטות פעולות החקירה שבוצעו עד כה, כמו גם הפעולות המתוכננות, באופן המלמד על פרק הזמן הנדרש לחקירה. לא למותר לציין כי מאז הדיון בערכאה הראשונה חלה התפתחות חקירתית, המעמיקה את החשדות נגד העורר.

אני סבור כי תקופת החקירה שנקבעה בערכאה הראשונה הינה סבירה בנסיבות העניין, מביאה בחשבון את צרכי החקירה ומאזנת אותם באופן ראוי אל מול זכויותיו של העורר. אעיר כי לטעמי, צו מניעת המפגש אינו משנה במקרה זה את נקודת האיזון הראויה, וצרכי החקירה מצדיקים את תקופת המעצר גם בהינתן מניעת המפגש.

לנוכח האמור ומשלא מצאתי עילה להתערבותי בהחלטת בית משפט קמא, החלטתי לדחות את הערר.

ניתנה היום, 30 במאי 2013, כ"א בסיוון התשע"ג, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: